תורה תמימה על התורה, דברים כ״ד:א׳

1

כי יקח. תניא, מניין שכשם שאשה נקנית בביאה כך נקנית בהעראה, ת"ל כי יקח ואתיא קיחה קיחה מחייבי כריתות . יבמות נ"ה ב'

2

כי יקח. אין קיחה אלא בכסף, וכן הוא אומר ר"פ חיי נתתי כסף השדה קח ממני, מכאן לאשה שנקנית בכסף . קדושין ד' ב'

3

כי יקח. נתנה היא לו וקדשתו לא הוי קדושין, דכתיב כי יקח ולא כי תקח . שם שם

4

כי יקח. תניא, האומר לאשה הריני אישך הריני בעלך הריני ארוסך אין כאן בית מיחוש, מאי טעמא, דכתיב כי יקח ולא שיקח את עצמו . קדושין ו' א'

5

כי יקח. תניא, האומר לאשה הרי את לקוחתי מקודשת, דכתיב כי יקח איש אשה . שם שם

6

כי יקח. תניא, כיצד אשה נקנית בשטר, כתב לו בתך מקודשת לי הרי זו מקודשת, ואע"פ דבשטרי זביני המוכר כותב שדי מכורה לך, שאני הכא דכתיב כי יקח איש, בבעל תלי רחמנא . שם ט' א'

7

כי יקח איש. הקטן אין קדושיו קדושין, מאי טעמא, כי יקח איש כתיב . כתובות ע"ג ב' ברש"י

8

כי יקח איש אשה. תניא, רבי שמעון אומר, מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש , מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש . קדושין ב' ב'

9

אשה. אמר רבא, האומר לאשה חצייך מקודשת לי אינה מקודשת, מאי טעמא, אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה . קדושין ז' א'

10

ובעלה. תניא, האשה נקנית בביאה, דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה, מלמד שנקנית בביאה . שם ד' ב'

11

והיה אם וגו'. בש"א, לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר, שנא' והיה וגו' כי מצא בה ערות דבר, דהא מצא בה ערות דבר . גיטין צ' א'

12

ערות דבר. נאמר כאן דבר ונאמר להלן פ' שופטים על פי שנים עדים יקום דבר, מה להלן בשני עדים אף כאן בשני עדים . גיטין צ' א'

13

ערות דבר. אמר ליה רב פפא לרבא, לא מצא בה לא ערוה ולא דבר וגרשה מהו, אמר ליה, מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו כ"ב כ"ט כל ימיו בעמוד והחזיר קאי התם הוא דגלי רחמנא, אבל הכא מאי דעבד עבד . שם שם

14

ערות דבר. האשה שהיא יוצאת וראשה פרוע וטווה בשוק ופרוטה משני צדדיה ורוחצת במקום שאנשים רוחצים, מצוה מה"ת לגרשה, שנא' כי מצא בה ערות דבר . שם שם ב'

15

וכתב. אמר רבא, אע"פ שהאשה נותנת שכר הסופר לא מיפסל משום וכתב ולא וכתבה, מאי טעמא אקנויי אקני ליה רבנן . שם כ' א'

16

וכתב. יכול מקשינן יציאה להויה, מה הויה בכסף אף יציאה בכסף ת"ל וכתב, בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף . שם כ"א ב'

17

וכתב. למעוטי היכא דלאו איהו קא כתיב ליה . שם כ"ד ב'

18

וכתב. מלמד שהבעל נותן שכר הסופר, והאידנא דלא עבדינן הני שדיוה רבנן אאשה כי היכי דלא לשהייה . ב"ב קס"ח א'

19

וכתב. וכתב ולא וחקק, וכתב ולא מטיף, וכתב ולא השופך . ירושלמי גיטין פ"ב ה"ג

20

וכתב. אין לי אלא בדיו, מניין בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום תלמוד לומר וכתב מכל מקום ספרי.

21

וכתב לה. לה לשמה . גיטין כ' א'

22

וכתב לה. לה ולא לה ולחבירתה . שם פ"ז א'

23

ספר. ספר אחד ולא שנים ושלשה ספרים . שם כ' ב'

24

ספר. זה אחד מן המקומות שהלכה עוקבת את המקרא, התורה אמרה ספר והלכה בכל דבר . סוטה ט"ז א'

25

ספר. מה ספר שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש, מלמד שאין כותבין גט במחובר לקרקע . ירושלמי גיטין פ"ב ה"ג

26

ספר. אין לי אלא ספר, מניין לרבות עלי קנים, עלי אגוז, עלי זית, עלי חרוב, ת"ל ונתן מכל מקום , א"כ למה נאמר ספר, מה ספר מיוחד שהוא של קיימא אף כל שהוא של קיימא ספרי.

27

ספר כריתת. האשה קונה עצמה בגט, דכתיב וכתב לה ספר כריתות . קדושין י"ג ב'

28

ספר כריתת. יכול תהא אשה יוצאת בחליצה בק"ו מיבמה שאינה יוצאת בגט יוצאת בחליצה, לא כש"כ אשת איש שיוצאת בגט תצא בחליצה, ת"ל ספר כריתות, ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה . שם י"ד ב'

29

ספר כריתת. דבר הכורת בינו לבינה, להוציא האומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין לעולם, על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם שאינו גט לפי שאין זה כריתות . גיטין כ"א ב'

30

ספר כריתת. למעוטי היכי דלא כתב לשם כריתות . שם כ"ד ב'

31

ספר כריתת. אמר רב חסדא, גט בידה ומשיחה בידו, אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת, מאי טעמא, בעינן כריתות וליכא . שם ע"ח ב'

32

ספר כריתת. המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני אינה מגורשת, מאי טעמא, בעינן כריתות וליכא . גיטין פ"ב ב'

33

ונתן. אמר רבא. אע"פ שהאשה נותנת שכר הסופר לא מיפסל משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב לה מידי, מאי טעמא, ונתן – נתינת גט הוא . גיטין כ' א'

34

ונתן. כתב את הגט על העלה של זית או על איסורי הנאה כשר, ואע"פ דכתיב ונתן האי נתינת גט הוא . שם שם

35

ונתן. כותב את הגט על קרן של פרה ונותן לה את הפרה, אבל אם מקצצו ונותן לה פסול, מאי טעמא, דכתיב וכתב ונתן, מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה . שם כ"א ב'

36

ונתן בידה. האומר לאשתו טלי גיטך מעל גבי קרקע לא אמר כלום, מאי טעמא, בעינן ונתן בידה . שם ע"ח א'

37

בידה. אמרי דבי רבי ינאי, השוטה אינה מתגרשת, דכתיב ונתן בידה, מי שיש לה יד לגרש את עצמה, יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה . יבמות קי"ג ב'

38

בידה. אין לי אלא ידה, גגה חצרה וקרפיפה מניין, ת"ל ונתן מכל מקום . גיטין ע"ז א'

39

בידה. תנא רבי ישמעאל, ונתן בידה, אין לי אלא ידה, גגה חצרה וקרפיפה מניין, ת"ל פ' חקת ויקח את כל ארצו מידו, ובי מידו לקח, אלא מהו מידו – מרשותו . ירושלמי גיטין פ"ח ה"א

40

בידה. וכי מאחר דמרבינן אפילו גגה חצרה וקרפיפה, מה ת"ל בידה, אלא מה ידה מיוחד שהיא רשותה אף כל דבר שהיא רשותה ספרי.

41

בידה. היה הגט כולו בידה וחוט אחד בידו אינה מגורשת, מאי טעמא, דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה . ירושלמי גיטין פ"ט סוף ה"א

42

בידה. אין לי אלא בידה שלה, ביד שלוחה מניין, ביד שלוחו מניין, משלוחו לשלוחה משלוחה לשלוחו מניין, ת"ל ונתן ונתן מכל מקום . שם פ"ו ה"א

43

בידה. היתה עומדת על ראש גג ביתה וזרקו לה, כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת, מאי טעמא, דכתיב ונתן בידה – ברשותה . שם פ"ח ה"ג

44

ושלחה. המגרש לאשתו ואמר לה איני אישך, איני בעלך, איני ארוסך, אין כאן בית מיחוש, מאי טעמא, דכתיב ושלחה ולא שישלח את עצמו . קדושין ו' א'

45

ושלחה. ושלח – מלמד שהוא עושה שליח, ושלחה – מלמד שהיא עושה שליח , ושלח ושלחה – מלמד שהשליח עושה שליח . שם מ"א א'

46

ושלחה מביתו. תנא דבי רבי ישמעאל, השוטה אינה מתגרשת, דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה והיא חוזרת . יבמות קי"ג ב'

47

ושלחה מביתו. מלמד שאינה מתגרשת עד שיאמר לה הרי זה גיטך , מכאן אמרו, הזורק גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר חוב זה, או שמצאתו מאחריו, קראתו והרי היא גיטה, אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גיטך ספרי.